אתם דוחים גם דברים שאתם רוצים לעשות: המדע האמיתי מאחורי דחיינות
קל להאשים את עצמנו בעצלנות, אבל דחיינות היא לרוב לא עניין של משמעת. אנשים דוחים גם משימות שהם רוצים לעשות, ואפילו כאלה שחשובות להם מאוד. הסיבה נמצאת פחות ברצון ויותר באיך המוח מתמודד עם רגש לא נעים. ברגע שמבינים את זה, אפשר לעבוד עם המנגנון במקום נגדו.
דחיינות היא בעיקרה בריחה מתחושה: שעמום, חרדה מכישלון, או תסכול מהמשימה. הדחייה נותנת הקלה מיידית, ולכן המוח חוזר עליה שוב ושוב, גם כשהיא פוגעת בנו בהמשך.
מה באמת מפעיל את הדחייה
| טריגר | מה קורה |
|---|---|
| משימה מעורפלת | לא ברור מאיפה מתחילים, אז לא מתחילים |
| פחד מכישלון | עדיף לא לנסות מאשר לנסות ולהיכשל |
| סיפוק מיידי | הטלפון נותן הקלה מהירה מהמשימה |
| משימה גדולה מדי | ההיקף מרתיע ומשתק |
לפי ההסבר של הדחיינות, מדובר בפער בין הכוונה לבין הפעולה, שמונע לרוב על ידי ויסות רגשי ולא על ידי חוסר יכולת. לכן פתרונות של “פשוט תתאמץ יותר” כמעט אף פעם לא עובדים לאורך זמן.
מה כן עוזר
- פרקו את המשימה לצעד ראשון קטן וקונקרטי, כזה שאפשר לסיים בשתי דקות.
- התחייבו רק להתחיל, לא לסיים. ההתחלה היא המחסום האמיתי.
- הרחיקו את מקורות ההסחה פיזית, לא בכוח רצון.
- סלחו לעצמכם על דחייה קודמת. האשמה עצמית דווקא מגבירה דחיינות.
הצעד של שתי הדקות
קחו את המשימה שאתם הכי דוחים, וסמנו רק את הפעולה הראשונה הקטנה ביותר בה. לא את כולה, רק את הצעד הראשון. התחייבו לעשות אותו עכשיו למשך שתי דקות. ברוב המקרים, אחרי שמתחילים, הרבה יותר קל להמשיך.
צילום: Jakub Zerdzicki / Pexels