כיפת ברזל לא יורה על כל רקטה שנוראית באוויר
בקצרה: המערכת מחשבת את נקודת הנחיתה הצפויה של כל רקטה תוך שניות, ומיירטת רק את מה שעומד ליפול באזור מיושב. רקטות שמסלולן מוביל לשטח פתוח נשארות ללא יירוט כדי לחסוך בטילים.
מערכת כיפת ברזל פותחה בידי חברת רפאל מערכות לחימה מתקדמות ונכנסה לשירות מבצעי במרץ 2011. היא מיועדת ליירוט רקטות, פגזי ארטילריה ופצצות מרגמה בטווח קצר, בין ארבעה לכ-70 קילומטרים. בטרייה בודדת מורכבת ממכ”ם זיהוי ומעקב, ממרכז שליטה ובקרה ומעמדות שיגור שכל אחת מהן נושאת עד 20 טילי יירוט מסוג “תמיר”.
קראו גם: אתם דוחים גם דברים שאתם רוצים לעשות: המדע האמיתי מאחורי דחיינות · Rafael UK is Your Partner in All Cutting-Edge Combat Tools and Solutions · Missile defense
איך המכ”ם מזהה את האיום
ברגע שרקטה משוגרת, המכ”ם האלקטרוני מסוג EL/M-2084, מתוצרת אלתא, קולט את המטרה ומתחיל לעקוב אחריה. המכ”ם מודד את המהירות, הגובה והכיוון של הרקטה עשרות פעמים בשנייה. הנתונים האלה מוזרמים אל מרכז הבקרה, שם מריצה תוכנה חישוב בליסטי של מסלול הטיסה. התוצאה היא הערכה של נקודת הפגיעה הצפויה על הקרקע.
ההחלטה על יירוט
מרכז הבקרה משווה את נקודת הנחיתה החזויה למפת האזורים המיושבים. אם הרקטה צפויה לפול בשטח פתוח, לא מבוצע יירוט. אם היא מכוונת לאזור בנוי, המערכת משגרת טיל תמיר לעברה. גישה סלקטיבית זו נמצאת בבסיס עקרון הגנה מפני טילים ומאפשרת ניצול יעיל של מלאי הטילים היקר.
טיל היירוט תמיר
טיל התמיר מונחה באמצעות מכ”ם ומצויד בהגאים אווירודינמיים המאפשרים לו לתמרן בזריזות. הוא נושא ראש קרב עם מנגנון התפוצצות שמופעל בקרבת המטרה, כך שהרקטה מושמדת באוויר לפני הפגיעה. משך הזמן מרגע השיגור של הרקטה ועד היירוט נמדד בשניות בודדות בלבד, מה שמחייב אוטומציה כמעט מלאה של תהליך קבלת ההחלטות. אורכו של הטיל כשלושה מטרים ומשקלו כ-90 קילוגרם, והוא מגיע למהירות על-קולית זמן קצר לאחר השיגור. במקרים שבהם מזוהות כמה רקטות בו-זמנית, המערכת מקצה טיל נפרד לכל מטרה שסומנה, ולעיתים אף שני טילים לאותה מטרה כדי להעלות את סיכויי היירוט.
נתונים ומאפיינים טכניים
- כניסה לשירות מבצעי: מרץ 2011.
- טווח יירוט: כארבעה עד 70 קילומטרים.
- מספר טילי תמיר בכל משגר: עד 20.
- מכ”ם: EL/M-2084 מתוצרת אלתא.
- אחוזי יירוט מדווחים בידי צה”ל: מעל 85 אחוז לרקטות שסומנו כאיום.
- יצרן: רפאל מערכות לחימה מתקדמות.
ניידות ופריסה
הבטריות ניידות וניתן להעביר אותן בין אזורים לפי הצורך, על גבי משאיות. גרסה ימית בשם C-Dome הותאמה להגנה על ספינות ואסדות והוצבה על סיפוני ספינות טילים. עקרונות הפעולה של המערכת שואבים מתחום הגנה אווירית בטווח קצר, שבו מהירות התגובה קריטית ליעילות המערכת. מאז 2011 עברה המערכת שדרוגים שהרחיבו את הטווח המרבי ואת סוגי האיומים שהיא מסוגלת ליירט, בהם גם מטרות איטיות יותר כמו כלי טיס בלתי מאוישים.
מידע נוסף על היסטוריית הפיתוח, שנות השירות והנתונים הטכניים של המערכת מרוכז בערך כיפת ברזל באנציקלופדיה החופשית.
נכון לשנת 2011 עמד מחיר טיל תמיר בודד על עשרות אלפי דולרים, בעוד רקטה מאולתרת שיוצרה מולה עלתה מאות דולרים בלבד. פער העלות הזה הוא הסיבה שהמערכת מתוכננת לירות רק על מה שמאיים על שטח מיושב, ולא על כל רקטה שנמצאת באוויר.
צילום: Digital Buggu / Pexels


